בהודו העתיקה נכתבו כתבים שונים שעסקו בחיפוש פתרונות לסבלו של האדם, כדי לגרום להקלה או אפילו לשיפור בחייו. מטרתם הייתה להעביר את האדם ממצב הקיום החומרי והמותנה שלתוכו הוא נולד ובו הוא מתפקד, אל מצב של שחרור. היות ומרבית מהכתבים קושרים את השינוי לתודעת האדם, ציר התרגול והשינוי מתקיים במרחב זה.
התודעה היא הוויה חומרית בעלת שלושה מרכיבים: מיינד, אגו ואינטליגנציה, כשלכל מרכיב תפקיד והשפעה שונה על האדם: מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו.
המיינד – (מנס) הוא האזור המרגיש, החושב והרוצה. הוא ניזון ומושפע מרישומי החושים, המייבאים לתוכו מידע מהעולם החיצון ולפיכך הוא נישלט בצורך של מימוש תשוקות ארציות. כמו כן הוא מאופיין בתנועה של מחשבות ורגשות בלתי נשלטים, הנעים בין משיכה לדחייה ובין אושר גדול ליאוש. בשל תכונות אילו המיינד הוא בעל מעורבות גבוהה בעולם הארצי ולפיכך הוא חסר מנוחה, הפכפך, ודואלי.
האינטליגנציה - (בודהי) היא האזור שמנתח, מעריך ושופט את כל הנתונים העוברים אליו מהמיינד ומרישומי החושים.
האגו – (האמקרה) הוא האיבר המייחס את הדברים לעצמו. מהווה מחסן לרישומי העבר.
על פי תורת היוגה "הפעילות המנטלית" היא תנועת המחשבות הבלתי פוסקת שעוברת במוחנו. המחשבות נוצרות ומונעות על ידי החושים, המיינד, האגו והאינטליגנציה, שהם מרכיבי התודעה. התודעה היא "שדה" שדרכו האדם מתבונן בעולם: תחילה הוא קולט ושולה מתוכו מצבים אירועים רלוונטיים, בהמשך הוא בוחן, מנתח ושופט אותם, בעיקר בהתייחס להתנסויות מן העבר ולבסוף הוא קובע את יחסו אליהם. כך נוצרת מחשבה וזהו המרחב המייצר את רצף המחשבות הבלתי פוסק שבמוחנו. המחשבות, ההזדהות שלנו איתן והמעורבות הרגשית והשכלית שהן גובות מאתנו, קושרים אותנו עם הנעשה בחיים הארציים, על מגוון היבטיהם. למעשה, בהנהלותינו היומיומית אנו משועבדים למחשבות, רעיונות, תשוקות, זמנים, סמלים, מעמדות ודעות קדומות, אותם אנו הוגים,איתם אנו מזדהים, באמצעותם אנו מחנכים ולאורם אנו מנהלים את חיינו. לפיכך, אין ביכולתנו לראות את "הדבר שמולנו", כפי שהוא מתגלם ללא תיווכה של התודעה. היוגה, כפי שעולה מהיוגה סוטרה לפטאנג'לי, שואפת לעצור את אותה פעילות. וכך נכתב: "יוגה היא עצירת הפעילות המנטלית (מחשבתית)", "ציטה וורוטי נירודהה" ( יוגה סוטרה 1.2)