אביאסה וואיראגיה משמעותן: תרגול ושחרור- אי מעורבות. אביאסה וואיראגיה הן צמד פעולות שתפקידן ליצור שינוי בתודעה: להפסיק, להפחית, למתן או לשלוט בפעילות המנטלית, אשר באה לידי ביטוי בחשיבה, בדיבור ובפעולה. אודות שתי פעולות אילו נכתב ב"בהגווד-גיטא" (6.35): "....חסרת מנוח היא הנפש וקשה לרסנה, אך אם תשקוד בתרגול [אביאסה] ובפרישות [וואיראגיה], יושג הדבר".
אביאסה וואיראגיה לכאורה מנוגדות זו לזו, אולם רעיונית הן משלימות זו את זו: הן יוצרות ביחד את הרעיון השלם של תפקוד בעולם החומרי, ללא מעורבות רגשית. יישומן של צמד הפעולות מאפשר לאדם להיות נוכח ופעיל בכל היבטי החיים מבלי להזדהות איתם. אביאסה- היא פעולה שחוזרת על עצמה. המתרגל צריך להתמיד בתרגול אשר רלוונטי לחייו ולהתפתחותו באופן יומיומי ולאורך זמן.
ויאסה המבאר של ה"יוגה סוטרה" מבחין בין שני סוגים של אביאסה: 1. בהוגה אביאסה - תרגול על בסיס יומיומי. 2. יוגה אביאסה - תרגול יוגי.
לדעת ויאסה ההבדל בין שני ביטויי האביאסה הוא שבהוגה יוגה הוא תרגול המתייחס לפעולות מוכרות, יומיומיות, אלמנטריות, והאביאסה יוגה נועדה לשחרר את האדם מהרגלים קבועים המושרשים בו במחשבה, במעשה ובדיבור - על ידי תרגול היפוכן. הרעיון של תרגול הפוך אינו מתבטא רק בעשייה או במחשבה הפוכה, אלא בעיקר בהבנה עמוקה כי מימושן של המחשבות או המעשים השליליים יוביל לסבל ולטעות. ואיראגיה –מוגדרת כשחרור ואי מעורבות. "ביוגה סוטרה" רעיון זה בא לידי ביטוי בשני מצבים:
המצב הראשון – בשלב זה הואיראגיה מוגדרת כמצב שבו התודעה נמצאת בהיעדר תשוקה ביחס לאובייקטים שניתן לראות אותם (למשל, חפץ, אדם) או לשמוע אותם (למשל, רעיון, מחשבה, צליל). המצב השני - מבטא את הרעיון של "אי השתוקקות" בגלגולו המפותח והבשל יותר. בשלב זה מתפתחת נקודת מבט חדשה, מעודנת ומבחינה, שפניה אל ה"פורושה" - שהוא נשמת האדם. זוהי נקודת מבט שמראש ויתרה על ההשתוקקות אל עולם החומר (הגונות), לטובת העולם הפנימי. ברגע שהואיראגיה מתממשת, ניתן להתבונן על החיים ועל הנעשה בתוכם מבלי להיות מעורב בהם. אי מעורבות ביטוייה בהתנהלות שאין בה שיפוט של הנראה או הנחווה ובעיקר בהבנה המבחינה בין מי שאנו לבין מי ומה שאינו אנו.
התרגול ואי ההתקשרות מופעים כצוות, משום שחשוב לפעול ולהתמיד בפעולה ובה בעת הכרחי לדעת את גבול המעורבות הרגשית, בפעולה עצמה. יתר מעורבות עם אדם, רעיון, או חפץ מוביל במוקדם או במאוחר לכאב, קנאה, כעס, התאהבות וגעגוע, שהם ממרכיבי הסבל.
התרגול האמיתי מתבטא בהתבוננות, על כל מהלך בחיים, והואיראגיה מתבטאת באי המעורבות ואי ההזדהות בזמן התבוננות זו. חשוב להבין כי לא מדובר בעשייה ארעית, אלא בדרך חיים. לייצב או להפסיק את תנועת המחשבות פירושו לא להזדהות עמן שכן הן אינן אנו. זה מצב אידיאלי בו האדם עומד מהצד (או על ראש ההר, או במקום שהוא נמצא ברגע זה), ורואה נכוחה כיצד שמחה, פחד, עלבון ודעות קדומות מתנהלים בעולם ומנהלים אותו, אבל להם אין כל השפעה עליו. למעשה אם האדם מפתח בחייו גישה של התבוננות ואי מעורבות רגשית, הוא נמצא במדיטציה תמידית.