ההברה אום היא צליל בעל חשיבות גדולה בתרבות ובמסורת ההודית. זהו צליל המתאר את ההתחלה של הכול ואת כל מה שיש, זוהי המנטרה המושלמת. הצליל "אום" מסמל גם את היסוד הגברי הסטטי האחדותי שעומד בבסיס הכול, לעומת הצליל "מָאה" שהיא הנשיות הדינאמית של העולם הארצי.
ישנם ניתוחים שונים של הצורה שבה כותבים את הסימן אום (ॐ) תוך מענק משמעויות חזקות לכל עיקול ונקודה. אבל צריך להבין כי הסימן הכתוב אום הוא בכמה אלפי שנים מאוחר להופעה של הצליל אום. בעקבות כך המשמעות של הצלילים אום אינה נעוצה בסימן הכתוב אלא קודמת לו.
אי אפשר לדבר על משמעות אחת של הצליל אום, אבל נראה כי דרך ההתייחסות לאום המופיעה ב"יוגה סוטרה" לפטנג'אלי היא אחת הדרכים המעניינות והמועילות להתייחס לצליל זה. ביוגה סוטרה 1.28 נאמר: "שינון [ההברה אוֹם] הוא התהוות משמעותה".
המשמעות של ההברה אום הוא אם כן אינו התחלה, סוף או משהו מהסגנון הזה, אלא הוא רק השינון שלה. כלומר המשמעות של ההברה אום הוא רק ההדהוד הדק של הצליל אום. אין משמעות מילולית לצליל אלא הצליל עצמו הוא כל המשמעות שלו.
ההדהוד של הצליל אום הוא תנודה דקה מאוד של התודעה. אם אנו מתמקדים רק בהדהוד, אין כמעט תנודות בתודעה שכן הוא ממלא את תודעתנו ואנו כמעט בשקט וללא מחשבות על העבר והעתיד. ישנה רק נוכחות מהדהדת בהווה.
משמעות של האום בעת ביצועה, היא למעשה חשיפת הנוכחות הטהורה של העצמי, שזו המטרה של היוגה.